70 נאן שפרד אותנו . אבל טווח הצבעים הסגלגל יכול לטרוד את הדעת כמו מוזיקה . לחות באוויר גם היא אחראית לאותם שינויים בַּגודל המסתמן, בָּריחוק ובַגובה בַּשמיים של גבעות מוכרות . זה חלק מהאימה שבהליכה בערפל ברמה, שכן לפתע מבעד לפרצה רואים קרקע מוצקה שנדמית במרחק שלושה צעדים מאיתנו, אבל לאמיתו של דבר שוכנת מאחורי תהום של 600 מטרים . פעם ניצבתי על גבעה והבטתי בגבעה שמנגד, אשר תחבה את פניה לתוך פניי . המשכתי להביט בה, וכשהשפלתי את עיניי, הבחנתי בתדהמה ביני ובינה בלוֹך שידעתי היטב שנמצא שם . אבל זה לא ייתכן . לא היה מקום . הרמתי את ראשי והבטתי שוב בפסגה המזדקרת – היא הייתה קרובה כל כך שיכולתי לגעת בה . וכשהבטתי מטה, הלוֹך עדיין היה שם . ופעם אחרת ברכס מוֹנָליָה, ביום אביב רך כשהמרחקים היו מעורפלים, ועמק, גבעות ושמיים נצבעו כולם בכחול-אפרפר שהאיר אך בקושי, ללא כל פירוט, נעשיתי מודעת לפתע לדוגמה של קווים לבנים מובחנים הרחק מעליי בשמיים . הדוגמה תיחמה את עצמה ביתר בהירות ; היא הייתה מוכרת ; התחוור לי שזו הדוגמה של קצה הרמה ושל הקוֹרים של הקיירנגוֹרמס, שעליהם עדיין נח לו השלג הקפוא . היא הייתה תלו...
אל הספר