מבוא מאת דרור בורשטיין

10 נאן שפרד מלחמת עולם ) , הביאה לגניזת כתב היד ליותר משלושים שנה . לבסוף הוא ראה אור ב- 1977 , כשהסופרת הייתה בת 84 ( ! ) מבלי לעורר הדים רבים . רק ב- 2008 ראה אור בשנית ובתפוצה רחבה, יותר משישים שנה אחר כתיבתו, והצטרף כשחקן חיזוק מן העבר לגל של כתיבת טבע חדשה בבריטניה . רוברט מקפרלן, מי שתרם יותר מכל אדם לחייו החדשים של הספר, בהקדמתו היפה למהדורה האנגלית, מסביר את ייחודו . נקודת המבט החשובה ביותר היא פמיניסטית, למרבה הפלא ( כי מה להר ולמגדר ? ) . רוב הספרות על הרים, מסביר מקפרלן, נכתבה על-ידי גברים, ורוב מטפסי ההרים הגברים ממוקדים בפסגה וב״כיבושה״ . גישה כזו מכתיבה גם נרטיב ספרותי הרואי של כוח רצון, התגברות על קושי, מאמץ והעפלה . נקודת המבט של שפרד מביאה איכות אחרת לגמרי לטופוגרפיה של ההר . היא נכנסת אל ההר ; לא מטפסת עליו . היא רואה את ההר כסוג של תווך, מערה . ״אט-אט מצאתי את דרכי פנימה . ״ עבורה, ההר הוא אתר של העמקה מרחבית ורוחנית, ולא רק של הִתעלות . עבורה, כוח הרצון וכוח הסיבולת אינם חשובים . היא ממתינה להר שיַראה לה את עצמו . והוא מראה . נסעתי לקיירנגוֹרמס בעקבות קריאה בספר שלפ...  אל הספר