105 ט ק ס ט י ם ה ל כ ת י י ם ו ס פ ר ו ת י י ם ד 1 7 . ההלכה - לא יתבע את הערב תחילה עד ש < יברר הי > טב ממון בעל חובו . [ ה"פ נא 27 ] 8 . 9 . 10 . 11 . 12 . 13 . 14 . [ ה"פ נא 27 ] איש ערב לאחר 15 . ומת ( האחר ) . בא הערב אל אפוטרופוס המת אמר לו : תן לי את ממוני שערבתי ל- 16 . פלוני המת . הלך האפוטרופוס ושילם לו מבלי להביא את היתומים לבית דין . אמר רב פפא : 17 . רע עשה האפוטרופוס, אף על פי שאמרו החכמים : פריעת החוב היא מצווה, ( ו ) היתומים אינם 18 . חייבים במצווה זו . אמר רב הונא בריה דרב יהושע : יש שם ( דבר ) נכבד יותר מזה, שהיתומים יכולים 19 . לטעון ולומר שלא ערב לאבינו עד ששם בידו ביטחונות למה שערב 55 והוא חייב שבועה . ומה ההבדל 20 . לו, שמא מִשְכֵן אצלו ממון או סחורה [ או ] משהו, בין ר' 21 . פאפא ובין דברי ר' + < הונא בריה דר' > יהושע ? כשהודה המת ואמר ש- : לפלוני עליי כך וכך מן 22 . עירבון שערב לי לפלוני, או שנתחייב ( לפרוע ) לפני שמת, וציווהו בית דין שישלם ? וסירב ? 55 כתב תחילה מתע שי = متاع شيء "סחורה כלשהי" . אחר כך חשב שאולי מדובר בשני דברים והוסיף [ או ] בין השיטין : "סחור...
אל הספר