מ ב ו א 17 להניח שהסטיות הרבות מן הכתיב התקני ששלט בזמנו ( כפי הנראה המאה ה- 13 או אולי לפני כן ) אינן אלא עקבות של העבר . השימוש ב- ד לציון ض / ظ כבר לא נמצא כאן כלל - ראינו לעיל ש- ד בתפקיד זה היה לעיתים קרובות הראשון מבין סימני ההיכר שנעלמו מהכתיב הפונטי . תווית היידוע כתובה כמעט תמיד בצורת אל-, אך מזדמן גם הכתיב הפונטי ללא ל לפני אות שמש : דף א ע"ב : 16 בסעאדה ואלבשארה = بالسّعادة والبشارة ; ב ע"ב : 5 אלבשרא וסעאדה = البشری والسّعادة ; ב 8 לעומת סימון ض / ظ ותווית היידוע, הופעת אימות הקריאה ע"א : 10 אנבי = النّبيّ . והיעדרן דומים מאוד לחוסר הקביעות בעניין זה האופייני לכתיב הפונטי, וכן - ת של 9 אולי אין סיומת הנקבה כשהיא נהגית בסמיכות ( דוגמאות אצל פרידלנדר, שם 89 ) . أ يّها "הוי ! " שנמצאת בטקסט זה ( פרידלנדר, שם זה מקרי שהצורה המיוחדת איהו = ا 90 ) נמצאת כבר בחיבור הגורלות המתפרסם להלן בסימון ה 5 ( עיינו שם במבוא ) . עוד תופעה הממשיכה מן הסתם את מורשת העבר של הכתיב הפונטי היא הסימון 10 המיוחד של שם ה' . טקסט מאגי נוסף מהגניזה המגלה קרבה כלשהי לעולם הכתיב הפונטי פורסם על 11 פרט לסי...
אל הספר