מ ב ו א 15 4 על פי כתיב הערבית הקלסית . נראה שהסיבה לכך حاضر "נוכח", انظر "ראֵה ! " וכו', היא היעדרה של ד = ض / ظ מהגרסה של הכתיב הפונטי שאבו יוסף היה רגיל אליה - ראינו כבר במבוא לחלק א, עמ' 43 - 45 ש- ד בתפקיד זה נעלם על פי רוב לפני סימני 5 היכר אחרים של הכתיב הפונטי . קו בולט אחר של הכתיב הפונטי באותיות עבריות הוא הנטייה שלא לכתוב את ל של תווית היידוע לפני אות שמש . קו זה מיוצג היטב בשני המכתבים שלנו : اهل أ هل الشّرّ "אנשי הרוע", ادرهم = الدرهم "הדרהם" וכו' . את כתיבת ה- ل ( לא"ם ) اشر = ا של תווית היידוע לפי הכלל המקובל אנו מוצאים רק בכמה ביטויים שכיחים ומוכרים לכול כגון الرحمن الرحيم . באשר לכתיב חסר ומלא, נמצאות במכתבים הנידונים דוגמאות של ā / a בלבד ; מקרים של ī / i ו- ū / u נעדרים, ושמא רק במקרה . בעוד שכתיב חסר כגון الرحمن , הנזכר לעיל, רגיל ביותר בערבית הקלסית ובטקסטים קדומים ( בייחוד במילים מסוימות, ו- الرحمٰ ن אחת מהן ) , שיעור הכתיבים החסרים של ā ארוכה עולה כאן על הצפוי : بنحيتك = بناحيتك , فرقني = فارقني , بالغلم = بالغلام , محتج = محتاج ועוד . ליד מקרים כגון אלו, נמצא אף...
אל הספר