571 ח י ב ו ר י ם ע ל נ ו ש א י ם מ ק ר א י י ם ג 4 ברוב המכריע של המקרים ה- ל של תווית היידוע אינה נכתבת לפני אותיות שמש ( א א : 1 ארחמן = الرحمن , א א : 7 אסמא = السماء , ב ב : 11 אשם = الشام , ג ב : 3 אתלית = الثالث וכו' ) , אבל ב א : 4 אנו מוצאים אלנבויה = النبوّة , והכתיב הפונטי ג א : 6 אנבי = النبىّ מתחלף עם הכתיב של אותה המילה ב א : 6 אלנבי . בולט מאוד גם השימוש הבלתי קבוע באמות קריאה האופייני לכתיב הפונטי : א א : 3 בעיזוה = بعِزّه ( כצפוי הכינוי הצמוד בנסתר הוא -וה ) , א א : 4 אלבקי = الباقى , א א : 6 אדים = الدائم , א ב : 5 אלמונעים = المُنعِم , א ב : 9 מיניע = مانِع . בעקבות חוסר קביעות זו ( ו ) אדליל מייצג הן את היחיד الدليل ( ב ב : 4 ) , הן את הרבים الدلئل ( ב ב : 7 ) . אל"ף בראש שם אחרי התווית أ مة "האומה" לעומת אלאומיה שבשורה התוכפת . עשויה להישמט : ג א : 8 אלומיה = ال פרט לדרכי סימון אלו, גם לשון החיבור מעניינת . המילה אל ( א ) ומיה מדגימה תכונה אופיינית לטקסט זה, והיא ה- imāla של סיומת הנקבה : ) umme ( h ʾ או ) ummi ( h ʾ . בקטע זה ( וגם בקטעים אחרים באוסף ) ה- imāla חל...
אל הספר