421 ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב 4 ב : 17 בִיתּובת אלה ; ב : 18 חגׄרַת . מעניין שאין קמץ אלא רק פתח, אפילו במקרים أ عمارهم "חייהם" ; א : 7 וכַנו = وكانوا ; שבהם קמץ היה מתבקש : א : 2 אעמַרהום = ا أ وقات . נראה שבהגיית המחבר / הנקדן הקמץ לא ציין ā אלא ̊ā א : 28 אלאוקַאת = ال אחורית . 281 היעדר הקמץ אולי קשור להיעדר ̊ā בלהג הכותב . בנוסף לכך הטקסט מעיד ברורות על אִמאלה של ā . אִמאלה זו משתקפת לא רק בכתיבים מעין א : 7 ביכין = باكِين , א : 19 ללגביל = للجِبال , ב : 6 וליזמין = ولزِمِين , אלא גם בניקוד בצירי כגון א : 24 אלבנֵא = البِناء "הבניין" . כפי שדוגמאות אלו מלמדות, האִמאלה של ā הייתה מותנית ב- i בהברה סמוכה ; והוא הדין גם לגבי האִמאלה של סיומת הנקבה آ خِرة . דוגמת א : 1 ולאכריה = وال השם 'אלהים' מופיע בצורת אלה , או ללא נקודה או בנקודה אחת או בשתיים ( עיינו בהערה לעמ' א : 16 ) . כתיב הטקסט שמר היטב על אופיו הפונטי המקורי . לפיכך ض / ظ נכתבות ב- דׄ ( בדרך כלל מנוקדת ) כגון א : 29 אלמודׄיע , ב : 29 דׄולם ודוגמאות נוספות שהובאו לעיל בדיון בנקודות הדיאקריטיות . רק פעם אחת נמצא צׄ לפי ...
אל הספר