335 ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב 1 / ד לז : ו 'אמתַיִם' > דראעין . נראה שאין לו : א 'בָהֵמָּה' > פיהמא צורת זוגי אלא חיקוי התנועה הסופית של המקור, והשוו גם לו : יד 'עשתֵי עשרֵה יריעֹת' > חאדי עשר שוקה ( מספר סודר ! ) . המתרגם מתרגם 'אשר' > אלדי אף אחרי זוקק בלתי מיודע, נגד הכלל המקובל בערבית, למשל לה : כג 'וכל איש אשר נמצא אִתּו' > וכל אימר אלדי יוגד ענדוה . לעומת הרצון הניכר להיצמד ללשון המקור, יש שהמתרגם בונה את תרגומו לפי כללי הלשון הערבית . למשל, על פי רוב בענייני התאם הוא אמנם מחקה את הצורה העברית בלי להתחשב בתחביר הערבי, כגון לו : יד 'עשה אתם' > עמל איאהֻם בכינוי מושא נפרד ( במקום כינוי מושא חבור ) ובריבוי על פי העברית, אף על פי שהכינוי מתייחס ל-'עשתי עשרה יריעֹת', מצב שבערבית מחייב התאם בנקבה יחיד . 136 אך לעתים אכן נמצאת נקבה יחיד במקרים דומים, וזאת לפי התחביר הערבי בניגוד לצורת הריבוי של המקור העברי : לה : ז 'ועֹרֹת אילים מאדּמים' > וגולוד כיבאש מוחמרה ; לו : כב 'שתי ידֹת . . . משלּבֹת' > כלי צירין . . . מווצילה . נמצאים גם תרגומים כפולים ופירושים קצרים, ואף זה מתאים לשיטת ...
אל הספר