267 ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב 1 / ב כמו ב 1 / א נוסח התרגום של ב 1 / ב בצורתו הנוכחית מושפע מאוד מן הכתיב התקני . על כן חסר כליל אחד מסימני ההיכר המובהקים של הכתיב הפונטי, דהיינו סימון ض / ظ על ידי ד ; בכתב היד שבידינו נמצאים צ / ט בלבד בתפקיד זה ( לעתים בנקודה דיאקריטית ) . באשר לסימן היכר מובהק אחר, הרי הוא כתיב תווית היידוע, ברוב המכריע של המקרים אנו מוצאים כאן אל- כבכתיב התקני ( לעתים כמילה נפרדת ) גם לפני אות שמש, אך פעם אחת מזדמן כתיב פונטי : ט : כד אבנוה אצגיר = ابنه الصغير "בנו הקטן", ויש להניח שלפנינו שריד משלב קודם במסירת התרגום . נשתמרו אף שרידים נוספים של הכתיב הפונטי, כגון ריבוי השימוש בכתיב מלא أ خِذْت "נלקחת" ) והופעת סיומת הנקבה בסמיכות בצורת -ת ( למשל ג : יט אוכידת = ا ( דוגמת ג : כב למעריפת אל כיר ואלשר "לדעת הטוב והרע", ט : כז אכביית סאם "אהלי שם" ) , המעידים על מצבו המקורי של הטקסט כפי שהיה לפני השפעת הכתיב התקני . הנוסח י : א 'ויִוָּלדו' > ואן ווליד לא נראה מקורי, ואם כן לפנינו עדות נוספת לשינוי שחל במסירת נוסח הטקסט ; עיינו בהערה על אתר . בהעתקת כתב היד נפלו...
אל הספר