130 | פרק 5 כמה שברי נרות, ויותר מ- 6,500 שברי כלי חרס – 559 מתוכם בני תיארוך ( שפיות ) . בתחילה הופתענו להיווכח כי רוב הכלים ( % 92 ) קדומים בהרבה לתקופה המשוערת של הקמת בית הכנסת . למעשה, מתחת לרובד העפר המהודק כל הממצאים אינם מאוחרים למאה הראשונה לסה״נ, דבר שאפשר לקבוע כי טרסה גדולה זו פולסה עוד בתקופה הרומית הקדומה ( לעיל בפרק 3 ) . רק במקומות ספציפיים נמצאו חרסים מאוחרים יותר : ברובד העפר המהודק ובמקומות שבהם פניה של הטרסה הופרעו בעת בניית בית הכנסת ה׳גלילי׳ – סביב מסדי אבן שהוחדרו לתוך מילוי הטרסה כתמיכה לעמודי האולם, בתעלת ניקוז מאבן שנבנתה מתחת לאמצעו, ובצמוד לקיר המזרחי שעבר תיקונים בשלב מאוחר . חרסים אלו מתוארכים לתקופה הרומית התיכונה – המאה השנייה והשלישית לסה״נ . שני חרסים ( ואולי אחד נוסף שנמצא במקום לא חתום, שבו הרצפה לא השתמרה ) שנמצאו בהקשר ברור של בניית בית כנסת II היו מטיפוסי התקופה הרומית המאוחרת, המופיעים מאמצע המאה השלישית ואילך . ראוי גם להדגיש כי בדיקת אלפי שברי כלי החרס שאינם בני תיארוך מדויק העלתה כי כולם עשויים מחומרים האופייניים לכלי התקופות ההלניסטית והרומית...
אל הספר