ה. 'משכנות העוני, שבהם מתגוררים האנשים היותר־עניים באומללות בל־תתואר, ייהרסו': שיכוני המפונים

ינבב פקיע | 241 הדבר במשרד השיכון לגבי ערעור תפקידה המרכזי של המדינה בתחום הבנייה והשיכון היה גם כן זרז לעיסוק בנושא . נוסף על כך, משלהי שנות החמישים אפשרה התבססותה הכלכלית והביטחונית של המדינה להקצות משאבים לשיקום שכונות העוני . מכיוון שרבים מדיירי שכונות העוני התגוררו בבתים שנבנו על ידי המדינה או שהיו בבעלותה, הם תלו בה את האחריות למצבם . בעלותהּשל המדינה על הקרקעות 200 שעליהן נבנו השיכונים הקלה על ביצוע מיזמי השיקום . חוק פינוי ובינוי משכנות העוני, שיזם שר השיכון יוסף אלמוגי, נחקק בקיץ 1965 ומתוקפו הוקמה הרשות לבינוי ופינוי אזורי עוני ( להלן : הרשות ) שבה היו ראשי שלוש הערים הגדולות, נציגים של מספר משרדי ממשלה, מינהל מקרקעי ישראל, מרכז השלטון המקומי וחברת עמידר . את ההכרה בנחיצות הרשות אפשר לתלות במיתון הכלכלי שפקד את ישראל לקראת מחצית שנות השישים, בין השאר בעקבות האטת קצב העלייה לארץ, האטה בקצב הבנייה לעולים והאטה של הפעילות הכלכלית במשק . היו מי שחשבו שפינוי שכונות העוני, חיסולן או שיקומן, יתרמו 201 להיפוך המגמה . השר אלמוגי התפטר מתפקידו במאי 1965 , טרם כניסתו של החוק שיזם לתוקפו...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי