200 | המק ורבוב בחברות שיכון, סולל בונה ונווה עובד היו מחירי הדירות עבור ותיקים, מי שגרו בארץ-ישראל לפני 1944 , נמוכים כדי מחצית ממחיר הדירות במגזר הפרטי . כל מועמד לשיכון קיבל נקודת ותק אחת עבור כל שנת ותק נוספת וכן עבור כל נפש במשפחה ועוד חצי נקודה עבור כל שנת חברות בהסתדרות . לשלוש החברות ניתנו הקלות בייבוא חומרי גלם וחומרי בניין, ובתמורה נקבע שכמחצית מן הדירות שיבנו תיועדנה למשתכנים ותיקים שלא היו חברי הסתדרות דווקא . ההסתדרות הסכימה לתנאי, אך בסופו של דבר יועדו כשני-שלישים מסך הדירות שבנו שלוש החברות עבור ותיקי הארגון . 'הוכחנו', כפי שכתב לימים זליג לבון, 'כי בתנאים שווים לחלוטין יעילה היוזמה ההסתדרותית יותר מהפרטית, או מיוזמה ציבורית של 51 חוגים אזרחיים' . חובת מכירת דירות גם למי שלא היו חברי ההסתדרות נקבעה מתוך חשש מן הנִראות הציבורית הבעייתית של בנייה מועדפת לוותיקים חברי ההסתדרות בתקופה של עליית המונים ומגורים בדוחק של רבבות אנשים . עם זאת, ברור היה עבור מי ועבור מה מיועד המפעל מלכתחילה : ' [ יש לאפשר ] למפלגה [ מפא"י ] ולהסתדרות להכניס מקסימום של משתכנים מחוגי פועלים ועממיים ...
אל הספר