ה. 'מקום שאין לו תקנה לעולם ועד': אכלוסה מחדש של ליפתא

158 | המק ו בוב 53 גם בחטיבה היה אפשר לבנות שכונה חדשה 'במקום יותר מתאים ובזמן יותר קצר' . המחוזית שללו את רעיון אכלוסו של הכפר, בשל נגישותו הבעייתית וקרבתו אל הגבול, ומבין ארבעת הכפרים הנטושים בסביבות העיר היה הכפר ליפתא היחיד 54 שלו סירבו להעניק מעמד של 'משק חזית', חרף מקרי הסתננות שאירעו בסביבתו . למרות ההסתייגויות האלה, במהלך 1949 יושבו בבתי הכפר משפחות עולים מתימן ומכורדיסטן . הן הגיעו אליו מן המעברות בירושלים ומחוצה לה, ובעקבות מהלך זה הוגדר המקום 'כפר עבודה' . בקיץ 1950 הוחלט לספח את הכפר אל שטח השיפוט העירוני של ירושלים, לשפר את אספקת המים לתושביו ולסלול כביש גישה אליו . 55 כעבור שנתיים שונה שמו למי נפתוח, כשם יישוב מקראי ששכן באזור . הסוכנות והאפוטרופוס על נכסי נפקדים נקטו סחבת בעניין התיקונים הדחופים שנדרשו בבתי הכפר, ומכיוון שמספר משפחות עולים במקום סירבו להשתתף במימון העבודות או לקחת בהן חלק, בעקבות המלצה של מחלקת הקליטה, הוחלט שרוב הבתים יפונו וייהרסו כדי למנוע סכנה ליושביהם . הממונה על המחוז קרא לעירייה למנוע את הפלישות של יוצאי המעברות אל בתיה של ליפתא : 'יש להזהיר את הפ...  אל הספר