א. 'את השכונות איננו נותנים, אלא תמורתן בפיצויים': הרכוש העירוני הנטוש בירושלים הישראלית, היקפו והסדרת השימוש בו

86 | המק ונב והקרקעות שבה השתמשו הרשויות לטובת שיכון פליטים, עולים ושאר מבקשי קורת גג במהלך המלחמה ולאחריה . במקומות רבים בארץ שבהם אוכלסו מחדש שכונות וכפרים נטושים, נעשה הדבר לא רק לנוכח הצורך הבהול להמציא פתרונות דיור עבור פליטים ועולים, אלא כדי למנוע שיבה אליהם של פליטים ערבים, מעשה הצהרתי של קביעת עובדות וחלק מאסטרטגיה פוליטית כוללת . כך גם בירושלים . עמדה זו משתקפת, לדוגמה, בדבריו של פקיד במשרד הפנים, שטען מייד בתום מלחמת העצמאות שעל ישראל ליישב את 5 לקריאה זו היה בתי שכונת אבו-תור שנותרו בשטחה 'אם ברצונה להחזיק [ בהם ] ' . שותף מפקד המחוז, סגן אלוף משה דיין, שערב החתימה על הסכם שביתת הנשק עם ירדן תבע שיוגבר אכלוסן של מספר שכונות סְפר ובהן אבו-תור, מחשש שלאחר ביקורה בהם של ועדת שביתת הנשק מטעם האו"ם יופעל לחץ על ישראל לפנותן בשל 6 אוכלוסייתן הדלילה . החשיבות שיוחסה לאכלוס השכונות הנטושות קיבלה משנה תוקף ככל שאלו היו מצויות בסמיכות אל הגבול, לנוכח האפשרות של העברתן לשליטה ירדנית לאחר תיקוני גבול במסגרת הסדר עתידי . לימים כתב נרקיס : 'כשלעצמי ידעתי שההכרעות האמיתיות יפלו לא ליד שולח...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי