ב. 'איך להבטיח עליה מתמדת לעיר זו?': סוגיות באכלוסה של ירושלים בתקופת העיר החצויה

במחו בם פבומא ב 4 8491י 1967 ט סחגבח יב : וחנבח 4 תרחגמהבח חוימ בח | 77 ירושלים הייתה עיר סְפר מזה ועיר הקרובה יחסית למרכז הכובד הדמוגרפי והכלכלי של המדינה בהשוואה ליישובי הנגב או הגליל מזה ; היא הייתה יישוב עירוני שהיה חסר את החשיבות המשקית ואת הערך האידאולוגי שיוחסו להתיישבות החקלאית, אך סכנת הבינאום ריחפה מעליה והיה צריך לסכלה באמצעות אכלוס נרחב . גם מיקומה של ירושלים לצד הגבול הוליד ויכוח, שמא אוכלוסייה גדולה בעיר היא נכס או נטל בכל הנוגע לביטחון תושביה . אכלוסה של ירושלים התבצע בשני שלבים עיקריים : בשנים 1948 – 1951 , אז נוספו לעיר כ- 54,000 תושבים, ולאחר 1956 , אז שוב הואץ אכלוסה של העיר עם הכוונתם של 4,000 – 9,000 עולים אליה מדי שנה בשנה . בין לבין נרשם בדרך כלל קיפאון באכלוסה של העיר, והתאפשרו תחילת פירוקן של המעברות בה ובנייתן של שכונות הקבע . בכל תקופת העיר החצויה גדלה אוכלוסיית ירושלים בשיעור שנתי ממוצע של כ- 8 אחוזים, בעיקר הודות לאכלוסה המכוון, ואילו ברוב טווח השנים הזה ( 1949 – 1965 ) היה שיעור הגידול השנתי הממוצע באוכלוסיית המדינה מעט יותר מ- 5 אחוזים בלבד . אלא שהגידול ...  אל הספר