א. 'איש בירושלים לא גר במרחק העולה על שלושה קילומטרים מן הגבול': האיומים הביטחוניים והשפעתם על אכלוס העיר ועלשיכון תושביה

42 | המק מאוחן הסתננויות והיפגעות אזרחים ממוקשים ומנפלי תחמושת . כל אלה אכן התממשו, ברמות שונות של תדירות, ולכולם הייתה השפעה כזו או אחרת על המאמצים לאכלס את העיר ולשכן את תושביה . במחקר ההיסטורי התבססה הטענה שלפיה האיום של מתקפה צבאית כוללת נגד ירושלים הישראלית לפני מלחמת ששת הימים וניתוקה מיתר חלקי המדינה היה זניח עד לא קיים, בין השאר בשל ההכרה הירדנית בכך שעצם כינונה של הממלכה נשען על הבנות בין המלך עבדאללה הראשון לישראל ובשל ההכרה בעליונותה הצבאית הברורה של ישראל . שתי ההכרות האלה מִזערו את הסכנה של מתקפה מצד ירדן נגד שכנתה ממערב . הרגעת הגבולות הייתה אינטרס מובהק של ההנהגה הירדנית, והיא תרמה לתחושת הביטחון בצד הישראלי של הגבול . למרות מיקומה במרחב, לא הוכרזה 3 העיר כ'אזור ביטחון' תחת התקנה לשעת חירום שנזכרה לעיל . בן-גוריון המעיט בסכנה שנשקפה לעיר . ב- 1952 אמר שהוא מודאג פחות מהפצצתם של ריכוזים אזרחיים בירושלים מאשר הפצצתם של מרכזי התעשייה והכלכלה המצויים בתל אביב ובחיפה . בראשית 1956 , עם גבור החשש מהתלקחות מחודשת אל מול מצרים, טען ש'ירושלים איננה כל-כך בעורף, אבל אפילו תל אביב ...  אל הספר