א. 'אין לך אזור בארץ, שגבולו [...] אינו מתיישב על הדעת כחבל ירושלים': קביעת שטח השיפוט של העיר ותכנונה

מגורים, חלקם מאוכלסים . ביולי 1951 הסכימו ירדן וישראל ששתי המדינות תוכלנה לספק שירותים לאזרחיהן שהתגוררו בשטחי ההפקר ובעובי הקווים, אך לא לאשר בנייה חדשה בהם . ב- 1955 הוחלט על החלת הריבונות של שתי המדינות על השטחים 2 בעובי הקווים . מקרה ייחודי לאורך מקטע קו שביתת הנשק שחצה את ירושלים, שזכה לשם 'הקו העירוני', היה השטח המפורז סביב ארמון הנציב הבריטי לשעבר בדרום העיר . ביוני 1949 הושגה הסכמה משולשת, לא רשמית, בין ישראל, ירדן והאו"ם, שהחזיק בארמון, בנוגע לחלוקת השטח בין שלושתם, תוך מתן אפשרות לשהיית אזרחים בו ובלי שתוחל עליו ריבונות כלשהי . לאחר מכן המליץ מפקד החטיבה המחוזית של צה"ל, חטיבה 160 שהפכה לחטיבה 16 , לייסד נקודת התיישבות בחוות הלימוד החקלאית שהקימה בשטח זה רחל ינאית בן-צבי ב- 1928 , אולם הרעיון לא מומש, והכללתו בפועל של השטח שהיה מצוי בשליטתה של ישראל 3 בתחום השיפוט של עיריית ירושלים נותרה מעורפלת . כעת חצץ הקו העירוני בין שתי מדינות, שתי אוכלוסיות ושני צבאות, אבל לא ענה על היגיון מורפולוגי או טופוגרפי כלשהו . כפי שטען הגיאוגרף יצחק שטנר, 'אין לך אזור בארץ, שגבולו שנקבע על-ידי ...  אל הספר