120 פרק רביעי ילדי העולים שהגיעו ישירות למחנה פחת אף יותר בשנת 1956 עם הירידה החדה בעלייה מצפון אפריקה בעקבות קבלת העצמאות של מרוקו . בית החולים נדרש אפוא להיערך אחרת, כלומר לבנות מערך הסעות מלווה באחיות או במטפלות להובלת הילדים חולי הגזזת שאותרו בקהילה לשער העלייה, ועם סיום הטיפול להחזיר אותם בהסעה מאורגנת למשפחותיהם . ככלל, ילדים שאובחנו בקהילה כחולי גזזת נבדקו שוב עם הגעתם למחנה . אם התברר שאינם חולים בגזזת ושהאבחון היה מוטעה, הם נאלצו להישאר בבידוד במחנה עד הגעת הסעה שתחזיר אותם לביתם . ההסעות הופעלו פעם בשבוע . היעדר תקשורת ישירה עם ההורים מנע כל אפשרות להחזיר את הילדים הבריאים הביתה . צמצום העלייה שהחל בשנת 1956 הוביל אט-אט גם לירידה במספרם הכולל של הילדים החולים שהגיעו לטיפול במחנה . בשנת 1956 טופלו במחנה 2,800 ילדים, שנה לאחר מכן היה מספרם ,2,160 בשנת 1958 – ,1,742 ובשנת 1959 ( שנה לפני סגירתו של המחנה ) – 1,346 . מעיון בנתוניהם של הילדים שטופלו נגד גזזת בשנים 1954 – 1959 עולה כי מספר הילדים שנולדו בארץ ( בני עולים חדשים או בני משפחות ותיקות ) ונשלחו לטיפול במחנה עבר את מספרם ש...
אל הספר