114 פרק רביעי ייעודי ( קיבוץ, מושב וכדומה ) . אנשי המחנה העדיפו בדרך כלל להשאיר את משפחות המטופלים במחנה עד לריפויָם של המטופלים, ואילו משרד הבריאות העדיף מטעמי עלות שמשפחות המטופלים יופנו למעברה או למושב, ואחר כך יצטרפו הילדים למשפחותיהם . לא אחת התקיימו דיונים נוקבים בנושא העלויות הכספיות הנלוות של הטיפול במשפחות הילדים בין הלוי, סמנכ"ל משרד הבריאות, לאנשי השירות הרפואי לעולה ועובדי מחנה הריפוי בשער העלייה . כמובן, כל צד דבק בעמדתו, ומדיניות אחידה בנושא לא הייתה . לאחר השחרור ממחנה הריפוי נערך מעקב אחר הילדים באמצעות הרופאים המטפלים במקומות מגוריהם . ילד ששוחרר מהמחנה קיבל מכתב הפניה לרופא המשפחה ובו המלצות להמשך טיפול או מעקב . מספרם של חולי הגרענת שהגיעו למחנה היה גדול ממספרם של חולי הגזזת לכל אורך התקופה . בפברואר 1953 , למשל, אובחנו במחנה 24 חולי גזזת לעומת 290 חולי גרענת, ואליהם נוספו 16 בני נוער ומבוגרים חולי עגבת . בדוח מפברואר 1954 צוין כי 1,064 ילדים טופלו עד אותו חודש נגד גרענת ו- 950 ילדים טופלו נגד גזזת . לאה ויסברגר, שניהלה את המחנה הרפואי, תיארה בפרטים את הליכי הטיפול :...
אל הספר