104 פרק רביעי עצמם . מבחינה זו משך הטיפול בילדים חולי גזזת וגרענת היה עקב אכילס של מדיניות המחנה לשחרר את העולים בתוך שבוע ימים בלבד . גם אם מספרם של הילדים חולי הגזזת היה נמוך יחסית לחולי הגרענת או מחלות אחרות שדרשו טיפול במחנה, הטיפול בהם היה ממושך ונמשך לעיתים שישה שבועות . במחנה לא הייתה מכונה לטיפולי רנטגן נגד גזזת, ואת הילדים החולים צריך היה להסיע מדי יום ביומו למכון הרנטגן של איצקוביץ בחיפה . הנהלת המחנה נדרשה לדאוג לתחבורה מיוחדת לילדים ולמלווה צמוד . שליחת ילדים חולי גזזת למחנות ייעודיים לטיפול במחלה ( מחנה ראש העין או מחנה שנלר ) , בעוד משפחתם שוהה בשער העלייה, לא הייתה אפשרית, שכן מחנות אלה ממילא היו עמוסים . הצפיפות במחנה שנלר בירושלים ובמחנה ראש העין הייתה גבוהה, והתור לטיפול בהם היה ממושך . כמו כן, הדרישה לטיפול בגזזת ובגרענת במחנות העולים בחו"ל או בקהילות המוצא לפני העלייה ארצה לא ניתנה ליישום מלא ואף סיכנה את קבלת אישורי ההגירה בחלק מהמדינות בגין הסכמים בין-לאומיים והנחיות ארגון העבודה הבין- לאומי, שמנעו מתן אישורים להגירתם של חולים . החשש העיקרי היה כי ילדים קירחים לאח...
אל הספר