מאוד, וכך משתנה גם הבראץ" . בראץ לא היתה בדיוק ההצלחה המטאורית ש"דגדג אותי אלמו" היה בארצות הברית, אבל בהשקתה הראשונה בספרד ב ‑ 2001 היא היתה להיט מיידי . בארצות הברית נדרש לה זמן מה להצליח מסחרית . לריאן מתגאה בעובדה שלקמעונאים לא היתה ברירה אלא לרכוש את בראץ כקבוצה של בובות, רב ‑ אתניות ומגוונות . במקרה של ברבי יכול הקמעונאי לקנות רק ברביות לבנות למלאי שלו . וולמארט רכשו את סדרת הדור הראשון של בראץ בשלמותה, אם כי הציגו את הבובות במקום גרוע בתצוגת הצעצועים . טויס ‑ אר ‑ אס, הגוף הקמעונאי הגדול האחר שבתעשייה, ביטל את הזמנת הבובות בשווי של שישה מיליון דולר בשנה הראשונה להופעתה של בראץ, בטענה שהמכירות חלשות, שהלקוחות מפנים את הגב בקרירות לבנות החדשות בשכונה . ואולם לריאן היה עדיין בטוח שהבנות שלו ייקלטו ויתפרסמו בעולם . הוא משכן את ביתו, ואת הכסף שקיבל השקיע ביתר שאת בבניית המותג של בראץ ובשיווק הבובות . לריאן הפך בכישרון את MGA מחברת צעצועים לאימפריית רישיונות . בניגוד לרוב החברות, שממתינות להצלחת מותגיהן לפני שהן מוכרות רישיונות לייצור מוצרים על פי המותגים, MGA מעדיפה להעניק רישיונות ב...
אל הספר