29׀פרק שני סבלנו ביחד עבדנו ביחד היינו חברים יחד, יש לנו ילד בן שלש שנה, כבר ארבעה [ כך ] שנים וחיינו וחיינו באופן משפחתי טוב אבל ככה המצב הלך הלך ורע . הוא לא התעניין בחיי ובחיי הילד אני בכל יום ויום הלכתי ונחלשתי והוא לא התעניין במצבי . להיפך הוא הלך והבריא ואני והילד הלכו [ הלכנו ] הלוך ואבוד . אני אמרתי לו : גיטליס, החיים שלנו כבר קרועים במילא, בֹא נכנס לאיזה מקום איפה שנמצאים אנשים ונגמֹר מה שיותר מהר את חיינו [ . . . ] חשבתי להכנס לגדוד או לעין-חרוד ושמה אין מקום בשבילי ובשביל הילד שלי ובפלוגות העירוניות אין מקום . נסעתי לכפר-ילדים ושמה אין גם-כן מקום באתי עוד לחיפה ורציתי להשפיע עליו אבל זה לא עזר כלום . אני נמצא [ ת ] רעבה אין לי מה לתת לאכול לילד אני אמרתי לגיטליס תסדר לי איזו פונטים [ מטבע, לירה ארץ-ישראלית ] ואני כבר אסתדר עם הילד באיזו מקום . בראותי שזה לא משפיע עליו פניתי למשפט חברים . אני לוקחת עלי את הדפיציט וגיטליס שיסדר את הילד . כי אני לא יכול [ ה ] לעשות כלום 13 בשביל הילד . נראה שמנקודת זמן מסוימת חדווה גיטליס הרגישה, כנראה בעקבות משבר כלכלי או אחר, כי בשל חוסר התענ...
אל הספר