88׀פרק שני כך תיאר זליג גיטליס את השלב הסופי בהידרדרות חיי הנישואים הקצרים שלו ושל אשתו חדווה, בתגובתו לטענותיה בתביעה שהגישה נגדו במשפט החברים של מועצת פועלי חיפה בשנת 1925 . במשפט טען גיטליס שלא ביקש להתנער מאחריותו לקיומו ולפרנסתו של הילד המשותף שלהם . יש להביא בחשבון שגיטליס דיבר בדיון משפטי שבו נאלץ להגן על עצמו, ולכן דבריו כפי שמובאים ברישומי המשפט הם בין היתר תוצאה של ניסיונו להתאים את עצמו למה שסבר שהשופטים ירצו לשמוע . אם כך ברור שההגדרה של חלוקת התפקידים בינו לחדווה — שהתמצתה במשפט ׳את תהיי פה אצל הילד ואני אעבוד ואת תהיי עם הילד׳ — לא שיקפה רק את תפיסתו האישית כלפי הזוגיות, אלא גם את השערתו מה יהיה מקובל בעיני השופטים . לפי גיטליס, חדווה ערערה על החלוקה הזאת בעת נישואיהם ודרשה לעצמה את החופש לטפל בעצמה כדי שתהיה בקו הבריאות ותוכל לעבוד לפרנסתה ולפרנסת בנה . לפי האופן שבו הציג זאת במשפט הוא ראה בדרישתה זו חוסר רצון ועניין לטפל בילד . הודעתו למשפט החברים, ולפיה אם חדווה אומנם תוותר על הילד, הוא יקבל עליו ׳אחריות בעד הילד סידורו, וכלכלתו׳, מבהירה כיצד ראה את אחריותו לילד — דהיי...
אל הספר