8 38 פר ק שבעה עש ר מבחינת המנעד המצומצם יותר של השקפותיהם הדתיות הן משום שהי ו מרוכזים יותר מבחינה גיאוגרפית, וכך היה קל יותר ליצור לחץ חברתי עליהם . נוסף על כך, רוב המחברים החשובים של ספרות ההשקפה כמו משה שנפלד, הרב חיים שאול קרליץ, הסטייפלר והרב שך, היו בעצמם תושבי בני ברק והם ניסחו את דבריהם לפי הלך רוחו של ציבור תושבי העיר . בירושלים, לעומת זאת, התרגלו שומרי המצוות מן הזרם החרדי המרכזי להתעלם מדרישותיהם הקפדניות של רבני העדה החרדית, וחוץ מבני הישיבות הגבוהות, נהגו חרדים רבים בעיר לפי נורמות התנהגותיות מתונות . כך נהג גם הציבור החרדי שהתגורר בערים אחרות שבהן ריכוז החרדים היה נמוך . לכן נדרשו עוד עשור או שניים כדי להנחיל את הסטנדרטים הגבוהים שקבעו רבני בני ברק, ואשר באו לידי ביטוי בספרות ההשקפה, גם ליתר החרדים בישראל . היבט נוסף של האידיאולוגיה החרדית שהחל בבני ברק היה חידוד ההבדלים שבין שלושת המחנות החרדיים : החסידי, הליטאי והספרדי . בארבעת העשורים הראשונים למדינה לא היה קשר מובהק בין השתייכותו של אדם לאחד המחנות הללו ובין תמיכתו הפוליטית באחת משתי המפלגות החרדיות, אגו"י או פא"י . ...
אל הספר