76 3 פר ק שבע ה ע ש ר ואכן, מאז שנות השלושים ועד קום המדינה בחרו שתי התנועות החרדיות, פא"י ואגו"י, לערוך את הוועידות הארציות שלהן בפתח תקווה, והן אכן נערכו בה 5 עם השנים גדל מספרם של הדתיים בשנים ,1939 ,1940 ,1941 1944 ו- 1947 . 6 עד והחרדים בפתח תקווה, ובשנת 1940 זכתה הרשימה החרדית לשני מנדטים . סוף שנות השבעים, כמו בבני ברק, החזיקו הסיעות הדתיות והחרדיות בעיר בין רבע לשליש מכלל המושבים במועצה, וגם כיום כ- 40 אחוזים מתושבי העיר הם 7 דתיים או חרדים . אפשר לתלות את הירידה בהשפעתם של שומרי המצוות בפתח תקווה ואת העובדה שלא נעשתה עיר שרובה או כולה חרדית, בעיקר בשלמה יצחק שטמפפר ובשאר ראשי ציבור שומרי המצוות, שמעולם לא שמו להם למטרה לעשותה עיר דתית . הם לא ניסו להגביל את התיישבותם של התושבים החילונים, ובכללם אנשי תנועת העבודה, לא הקימו בעיר מערכת חינוך דתית או חרדית מצטיינת באיכותה ולא הזמינו רבנים חשובים להתיישב בה כדי שתהיה מוקד משיכה לאוכלוסייה של שומרי מצוות . השאלה האחרת נשאלת בעניין ירושלים . אף שבחלוף השנים הייתה בני ברק לעיר שריכוז החרדים בה הוא הגבוה ביותר, הרי מספרם הכולל מעולם לא...
אל הספר