קולנוע ישראלי

ישראל מדינת הלאום הישראלי 245 ביפו ומייצר שפה קולנועית היברידית, שבה הערבית והעברית פועלות יחד ומעצבות מרחב אחד חי . דמויות מוסלמיות, יהודיות ונוצריות אינן מסומנות רק בזהותן אלא במגע ביניהן : דרך שפה, הומור, פחד ואינטימיות שנולדת מתוך חיים משותפים . ויהי בוקר, על פי ספרו של סייד קשוע, מגולל את תחושת התלישות של ערבי ישראלי בתוך מדינה שהוא חלק ממנה ובעת ובעונה אחת מודר מתוכה . ובכך משרטט את הקיום הישראלי לא כבחירה בזהות אחת אלא כמחויבות לחיות בין זהויות . הקולנוע הישראלי היה גם המקום שבו נבחן המתח בין דת לחילון לא כתאוריה פוליטית אלא כחוויה קיומית . אושפיזין של שולי רנד מציג זהות הבנויה על חיבור בין עבר חילוני לבין שכבת אמונה המתחדשת במציאות עכשווית . דוד וולך המשיך קו זה בשפה פיוטית נקייה : בחופשת קיץ ודניאל אויערבאך, הדת אינה גבול אלא מרקם חיים, תנועת תודעה בין ספק לבין מבט פנימה . במרחב זה נוצרת ישראליות שאינה נקבעת על ידי מחנות אלא על ידי שאלות אנושיות החיות בין עולמות . בסרטי המלחמה – כיפור של עמוס גיתאי ולבנון של שמוליק מעוז – הפך הצבא לא רק לזירת לחימה אלא למקום שבו הזהות הישראלית...  אל הספר