ז. חוק הלאום: זהות לא ממשית למדינה

198 מדינת הישראלים בחירה זו מציבה את ישראל מחוץ למודל של הלאומיות המודרנית . במדינות לאום מערביות – צרפת, בריטניה, גרמניה – הזהות הלאומית התגבשה מתוך ניסיון אזרחי משותף, פעולה פוליטית קולקטיבית, והכרה הדדית בזכויות הנובעות מהאזרחות . חוק הלאום בישראל מציע מבנה אחר לגמרי : הריבונות נובעת לא מן ההווה הממשי, אלא מן העבר, מן הזיכרון ומן המוצא . המדינה אינה נובעת מן החיים המשותפים של אזרחיה, היא נושבת מהעבר מן התודעה האתנית המאחדת אותם עם עבר רחוק, ובכך משנה את עצם הבנתה של הריבונות המודרנית . מכאן גם עולות ההשלכות המעשיות : הדרוזי שנולד בישראל, שירת בצה"ל ונפל בשדות הקרב של המדינה, איננו שותף מלא בבעלות עליה . לעומתו, יהודי חרדי מבלגיה, שאינו מדבר עברית ומתנגד לציונות, נכלל בגוף הלאומי שהחוק מבקש לייצג . המדינה, כפי שהחוק מתאר אותה, איננה בהכרח של תושביה, אלא של קונסטרוקציה לאומית על זמנית, שהמציאות האזרחית רק אמורה לשקף אותה, לא לכונן אותה . הדבר ניכר גם בתחומים שנראים לכאורה מנהליים : חלוקת קרקעות, מדיניות תכנון, סטטוס לשונות, ייצוג תרבותי . ההתיישבות היהודית מוכרת פתאום כערך חוקתי ; הער...  אל הספר
המכון למחשבה ישראלית