התגלגלות הזהות של מדינת ישראל 187 מאפשרת ריכוז סמכות פרשנית יחידה . במבנה כזה גם שאלת השוויון האזרחי נעשית בעייתית, שכן ההלכה מבחינה הבחנה יסודית בין יהודים למי שאינם יהודים, בין גברים לנשים ובין שומרי מצוות לחילוניים . וכיוון שכך אין כל אפשרות מעשית או עקרונית לקיים מדינה מודרנית על בסיס חוק יהודי דתי . ההלכה יכולה לפעול במרחבים קהילתיים או פרטיים, אך אינה יכולה לשמש כיסוד משפטי למדינה ריבונית . אם היהדות מתפרשת כזהות תרבותית אתנית, תרבות רוב כדבריו של הלברטל, זהות זו מתגלמת בלשון, בלוח השנה, בחגים, בזיקה היסטורית לארץ ובנרטיב של עם . אך מייד עולה השאלה העקרונית : האם התרבות היהודית יכולה להתקבל כתרבות משותפת לכלל אזרחי המדינה, או שהיא שייכת מראש לקבוצה אחת בלבד . ואם איננה פתוחה לשיתוף, כיצד יכולים אזרחים שאינם חלק ממנה לחיות במדינה שבה התרבות הרשמית אינה תרבותם . מתוך תפיסה זו ניתן לדמיין את האפשרות כי אזרחים ערבים יעלו דרישה לגיטימית לאוטונומיה תרבותית, ובמדינה יתקיימו זו לצד זו שתי זהויות תרבותיות . אם היהדות מובנת כעולם של ערכים הומניסטיים, כפי שמציע אבי שגיא, כגון צלם אלוהים, צד...
אל הספר