א. תודעה פוליטית עתיקה – בין חסות מעצמות ל מִִשל עצמי

התגלגלות הזהות של מדינת ישראל 141 הממלכה הסלאוקית ורומא – יהודה ניהלה את חייה אך לא את גורלה . פרק החשמונאים אשר עורר במאה העשרים השראה לעצמאות מדינית, אף הוא התקיים בתוך גבול שנקבע מבחוץ . מיקומה של יהודה, במעבר היבשתי בין אפריקה לאסיה ולאירופה, הפך אותה לנכס אסטרטגי למעצמות מתחרות . כל מעצמה חיפשה שליטה במעבר תוך יצירת שקט מדיני ויציבות אזורית ובתמורה העניקה לתושבי יהודה מידה של אוטונומיה מוגבלת . בהסכמים שנחתמו עם שליטים זרים התגבשו קווי המתאר של המציאות המדינית׃ אוטונומיה המאפשרת ניהול עצמאי של המשפט והאמונות של תושבי יהודה, בתמורה למיסים, ולחסות ביטחונית של המעצמה שהפכה את יהודה לבת חסות . ההסכם היה שקט פוליטי תמורת הימנעות מדרישה לריבונות מלאה . כך נוצר דפוס של ממשל עצמי ללא סמכות עליונה, מכניזם פוליטי המתפקד פנימה בניהול החיים המקומיים אך אינו מחזיק במדיניות חוץ משלו . הפרסים העניקו ליהודה אוטונומיה דתית במסגרת מדיניותם של האחמנים, שושלת המלוכה הפרסית שקמה במאה השישית לפני הספירה והקימה את אחת האימפריות הגדולות בעולם העתיק . האימפריה האחמנית שלטה על מרחב עצום מאסיה הקטנה ועד עמק...  אל הספר