מעבר לזכויות: המדינה כמטפחת יכולות

82 מדינת הישראלים דברים שהוא עצמו מעריך . סן הראה כי עוני אינו בהכרח מחסור במשאבים או בהכנסה, אלא בראש ובראשונה מצב של קיפוח יכולות . גם בחברות שבהן קיימים מזון, כסף או שירותים, בני אדם עלולים להישאר עניים אם אין להם יכולת ממשית לגשת אליהם, להשתמש בהם או להשפיע על התנאים החברתיים והפוליטיים שמעצבים את חייהם . נקודת מוצא זו מערערת על התפיסה הכלכלית הרואה בעוני בעיה כמותית בלבד, ומציבה במרכזה את שאלת החירות המעשית . מתוך ביקורת זו מציב סן רף תובעני יותר להבנת צדק חברתי, ולתפקידה ולזהותה של המדינה . לא די בכך שהמדינה תעניק זכויות פורמליות או תכריז על שוויון הזדמנויות על הנייר . זהותה של מדינה, לפי גישת היכולות, נבחנת במידה שבה היא מאפשרת בפועל לאזרחיה לממש חיים בעלי ערך . בנקודה זו סן נבדל מתפיסת ההוגנות של רולס, המתמקדת בהוגנות המבנית של המוסדות ובחלוקה צודקת של משאבים וזכויות ראשוניות . סן מאמץ את רעיון שוויון ההזדמנויות, אך מרחיב אותו, כך שהמוקד אינו רק בשאלה כיצד החברה מאורגנת, אלא בשאלה אילו יכולות המדינה מטפחת בקרב אזרחיה, ואילו חירויות ממשיות היא מאפשרת להם לממש . היכולות שעליהן מד...  אל הספר