ד. מדינה כקהילה מוסרית

70 מדינת הישראלים במקום אחר לגמרי : בתוך האדם . כל אדם, כך קאנט טוען, הוא המחוקק של עצמו . הוא נושא בתוכו את האחריות לקבוע את כללי חייו, לבחון את מעשיו ולהכריע בין רצון פרטי לבין חובה מוסרית . וכדי לדעת אם כלל מסוים ראוי להיות חוק, עליו לבחון אותו לא דרך האינטרס האישי, אלא באורו של הציווי הקטגורי, עיקרון פשוט אך תובעני : "פעל רק על פי אותו כלל, שלפיו תוכל לרצות גם שהוא יהיה לחוק כללי" . ברגע שהאדם מקבל כלל שהוא היה רוצה שיחול על כל אדם אחר, הוא כבר אינו פועל מתוך נוחות, פחד או מסורת, אלא מתוך תבונה מוסרית . 14 מתהליך פנימי זה, טוען קאנט, מתהווה המדינה . היא אינה נקבעת על ידי מסורת קדומה, זהות דתית או הסכמים פוליטיים מקריים . היא נבנית מלמטה, מתוך המפגש של תודעות תבוניות ומוסריות רבות . כאשר אנשים תבוניים חיים יחד ופועלים לפי אותם עקרונות שהם היו מוכנים להעניק לכל אדם אחר, נוצרת בהדרגה תבנית מוסרית משותפת . מתוך התבנית הזאת צומחת ישות פוליטית אמיתית, לא כזו הנשענת על דם, אדמה או מיתוס, אלא על יכולתם של אנשים להכיר זה בזה כשותפים מלאים . במבט זה, הזהות הפוליטית משתנה מן היסוד . מדינה אינ...  אל הספר