הקדמה

14 מדינת הישראלים מחנכת לאהבת מולדת, אך מתקשה להכיר באהבת המדינה כערך בפני עצמו . היא חוגגת את אזרחיה ביום העצמאות, אך נבהלת כשהם מבקשים להגדיר את עצמאותם בעצמם . הרצון לעצב זהות אזרחית ומדינתית, נחשב לעיתים כאיום על מהותה המטאפיזית היהודית של המדינה – כאילו עצם ההזדהות עם רעיון המדינה ועם עקרון האזרחות היא בגידה בערך הלאומי . הציונות בבסיסה ביקשה לבנות מדינה מתוך ההיסטוריה היהודית – להפוך את העם היהודי מעם של מיעוט לעם של רוב, מנרדף לריבון . היא ביקשה לגלם מחדש, בתוך צורתה של המדינה המודרנית, את רעיון שיבת היהודים לארצם, ולתרגם את עקרונותיהם הרוחניים למבנה חברתי ופוליטי . מדינת ישראל נועדה להיות נקודת המפגש ההיסטורית שבה הזהות הפוליטית של היהודים מתממשת בהווה ריבוני שבו הם הופכים למדינתיים . אך המפגש הזה לא התרחש . כאשר היהודי אכן הפך לריבון בארצו, הכשל בתודעה נחשף במלואו . הריבונות נולדה, אך היהודים התקשו להפוך למדינתיים . התודעה ההיסטורית שלהם נותרה רתומה למקומות ולזמנים רחוקים . רבים סירבו להכיר בישראליות וראו בה איום, סטייה או לכל היותר שלב מעבר . הם ביקשו להחזיר את ישראל אל תחום ...  אל הספר