א מ ו נ ה 179 המודרנה כמעט שאינה מאפשרת היזון חוזר בין חוויות של חריגה טוטלית לשינוי משמעותי בתמונות שאנו מחזיקים בהן . המחויבות של המודרנה לאידיאלים של הנאורות חוסמת את האפשרות לַהיזון החוזר מהחוויה הטוטלית באמצעות הבחנות תיאורטיות חובקות כול, הפועלות כתמונות מטעות . הבחנות המבתרות את הממשות לתחומים מוגדרים ומובחנים היטב, בהתאם לתחומי הידע האנושיים העוסקים בהן, ואז, ברוחם של בעליהן, הופכות לחלק מהממשי עצמו . כך, למשל, צעירה מערבית משכילה יכולה לחוות בטיול מאורגן חוויית חריגה טוטלית באמצעות חומרים אורגניים שונים, אך כעבור שבוע-שבועיים לשכוח מכל הסיפור כשטויות שאין להן השלכה על חיי היומיום שלה . האיכויות של החריגה שמאפשרות שינוי של התמונה הפנימית נעלמות . כך נוצר ניתוק של החוויה מסיפור החיים . התרחשותה של החוויה החריגה בחופשה אינה מתפקדת כמכוננת זהות, אלא רק כמספקת מנוחה והירגעות מהחיים היומיומיים, שהפכו עניין קריטי ומחייב אחרי הרפורמציה . התפיסה של החוויה החריגה בהשפעת חומרים, הנתפסת כהפרעה קצרה בשגרה, מונעת את הפנמתה כחוויה מכוננת זהות . הדבר נכון עוד יותר להיעדר הפשוט של חוויות חריגה...
אל הספר