144 מ ה ע ו ל ם ה מ כ ו ש ף א ל ה ז מ ן ה מ כ נ י במבוא עמדנו על כך שבהקשר האנתרופולוגי הויזינחה, בלה, מסלו, דונלד, ברגר, לוקמן, ברנשטיין ורפפורט הציגו את העצמי כמתהווה מתוך משחק ריטואלי הדדי של חיקוי . החיקוי מאפשר למידה באמצעות מעקב אחר כלל, שבתורו מאפשר אמון ותפיסה של ערך עצמי וזהות אישית . הללו מהווים אתחול קהילתי לכדי אנושיות, הם מכוננים עולם משותף וזהות ייחודית לאינדיבידואל . מנקודת מבט אנתרופולוגית, האדם נחשף כיצור ש“דתיותו“ אומנותו, כלומר הדתיות מהווה חלק מכונן והכרחי מצורת חייו . יצור הנוצר באתחול קהילתי דרך חברה שבעצמה נולדת מתוך מה שכיניתי “משחק המשחקים“, או הריטואל המאפשר לחברי הקהילה להתחבר ו“לראות“ את העולם ישירות במונחים משותפים . משחק זה מהווה מקור מרכזי לכל הנהגים והמושגים החזותיים שיופיעו ויתפתחו בהמשך ההיסטוריה האנושית 14 ככזאת הדורשת שוויון במהותה . כאמור, החריגה באמצעות המשחק מכוננת “עולם“, מושג המציין מבנה יסוד של מפגש הקהילה עם המציאות . מתוך העולם מחולצים דימויים או תמונות של תפיסותיה, פעולותיה, סביבתה, מוסדותיה ונהגיה של הקהילה — ובכך מעניקים לה אופי ייחודי . ה...
אל הספר