אובדן מושגי — היחיד, החירות והחריגה

124 מ ה ע ו ל ם ה מ כ ו ש ף א ל ה ז מ ן ה מ כ נ י המחונן בתבונה מכשירית הפך למקור הבלעדי למשמעות . המושג של “תבונה מכשירית“ ישמש פה מבעד לפריזמה של מרדוק, על אף הדומיננטיות 36 אופיו של היחיד הפךהיחסית שלו בקרב אסכולות שונות במאה ה- 20 . להיות כאטום בין אטומים זהים אחרים . חירות הפכה להיות חופש מכל כפייה, וזוהתה עם ברירה בין אפשרויות . אהבה הפכה להיות מצב נפשי פנימי, כוח קוסמי הכרוך אחר אובייקט יוקרתי . התמונה של אינדיבידואל כמודעות מתמשכת יומיומית השואפת לאחדות הוחלפה, כאמור, בתמונה של היחיד האטומי . דימוי עצמי מנותק זה החליף את העצמי הנקבובי והקהילתי . אדם זה, המתמרן את העולם ברצונו החופשי לפי תשוקותיו באמצעות תבונתו המכשירית, עומד במרכז האתיקה הסארטריאנית, ומכונה 37 בפי אייריס מרדוק האדם-אֵל הקאנטיאני או הלוציפרי . אייריס מרדוק מתארת את האדם הלוציפרי הזה כארכיטיפ של ההתנהגות המוסרית בזמנה : מוסריותו של אדם נתפסת כחלק מהתנהלותו . טענה מוסרית היא צו או חוק שנועד להנחות ברירה בין אפשרויות . המשמעות הדסקרפטיבית [ = תיאורית ] של מילה מוסרית עוברת תהליך הבהרה באמצעות רידודה למכלול המצבים ה...  אל הספר