מ ב ו א 19 שנית, כפי שהראה ויטגנשטיין, הבהרתם של תמונות ושל דימויי רקע גדולים הכרחית להבנה פילוסופית ולזיהוי טענות חסרות מובן . צמצום הפילוסופיה לדיון טעֲנָתי גרידא, למשל, לעולם לא יחשוף את הטעות של התמונה האובייקטיבית שמככבת ברוחו של מי שרואה מצבים נפשיים כ“דברים“ הממוקמים בתוך הנפש שלנו . הוא לא יזהה לעולם כיצד מטעה אותו הדמיון השטחי שבין “יש לי שקל בכיס“ ו“יש לי כאב פה“, לחשוב כי מדובר בקניין ובאובייקט פנימי . במובן זה, עשיית פילוסופיה היא תרגיל בשינוי ראייתי ובזיהוי הטעיות שטחיות, לא פחות משהיא מתודה לבניית טיעונים . שלישית, ברוב האוניברסיטאות המצב הנוכחי מבטא שִׁכחה של תפקיד הפילוסופיה לאורך הדורות — תפקיד שהוא בראש ובראשונה מעשי . בראשיתה של הפילוסופיה ביוון הייתה הקונסטלציה המוסדית שלה מורכבת מבתי ספר כמו-דתיים, שבהם חיו במשותף ועסקו בתרגילים רוחניים שניסח המורה . ברומא תורגמה הפילוסופיה לתרגול סטואי או אפיקוראי אינדיבידואלי . בעת העתיקה המאוחרת ובימי הביניים כללה הפילוסופיה אצל התיאולוגיים הניאו-אפלטוניים תורות הֲמרה ועיצוב של ההתבוננות . אפילו הפילוסופיה התיאורטית-לכאורה של תח...
אל הספר