"הלפיד" של קרל קראוס

811׀ יהודים אינטלקטואלים, יוצרים והורסים, בפני "השאלה היהודית" הייתה הפסיכואנליזה של פרויד . בארבעה ספרי האפוריזמים, למשל בכרך הראשון, "פתגמים וסתירות" ( 1909 ) , קראוס תוקף את תורתו של יוצר הפסיכואנליזה : פסיכואנליזה — המחלה היהודית החדשה ביותר ; הלא-מודע — גטו של מחשבות אנושיות ; פסיכואנליטיקאי הוא מוודה, המסוגל לסלוח אפילו על חטאי האבות ; פסיכואנליטיקאים מחטטים בחלומותינו, כאילו היו אלה כיסינו ; פסיכואנליזה היא מחלתם של יהודים משוחררים ; יהודים דתיים מסתפקים בסוכרת ; פסיכואנליזה היא אותה מחלה שהיא מתיימרת לרפא . קראוס היה מתנגד חריף למיליטריזם ולמלחמת העולם הראשונה, שעוררה את הפטריוטיות האוסטרו-גרמנית חסרת המעצורים של היהודים . הוא פרסם חומרים אנטי-מלחמתיים שהופנו נגד האינטלקטואלים שתמכו במלחמה ובתוכניות הכיבוש : "די טבעי למות למען המולדת שאי-אפשר לחיות בה" . נאומיו היו מרשימים בצל המציאות העגומה של המלחמה, של אבדותיה הרבות, של הכישלונות של צבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה ושל התחושה שהמלחמה תהיה ארוכה . החל מ- 1915 הוא החל לכתוב את המחזה האוונגרדי "ימיה האחרונים של האנושות", שהטיוטה של...  אל הספר