לקנות כמות גדולה של תרופות, למלא בהן מכולה ולהביאה לנמל ביירות ; את התרופות מכרו במחירים אסטרונומיים לחולים הנזקקים . כך עשה גם ד"ר נוסייבה, אלא שלרוע מזלו ממשלת לבנון התעשתה בדיוק באותה עת, פרסמה צו איסור מוחלט על יבוא התרופות האישי, ונוסייבה הסתבך בחובות כבדים . כהן בחן את העניין ‑ נוסייבה היה בחזבאללה בעת לכידת פינק ואלשיך, עזב את הארגון ומעורבותו בו פחתה, ואז פשט את הרגל והיה זקוק בדחיפות לכסף, הרבה כסף ‑ נתונים מצוינים לגיוס . השלב הראשון בגיוס היה להגיע אל האיש המסומן . כהן טס ללבנון דרך אירופה בכיסוי של איש עסקים קנדי, בן למשפחת מהגרים מסוריה . הוא דיבר ערבית "מהבית", וכן צרפתית ואנגלית . על פי אחת השיטות המקובלות במוסד, נמנע כהן מפנייה ישירה לנוסייבה . הוא חיפש מישהו שהכיר היטב את הרופא, ובאמצעותו אפשר היה להגיע אליו בלי שיעורר חשד . "אתה צריך לפעול באופן סמוי", כתב יוסי כהן, "תוך שאתה משכנע את המטרה שהיא זאת שיזמה את הקשר" . לאחר שורה של סיורים ובדיקות ננעל כהן על עיתונאי לבנוני, שאותו כבר גייס בעבר, ושגם היה מקורב לנוסייבה . העיתונאי היה אומנם סוכן של כהן, אך לא ידע שהוא עובד...
אל הספר