חמלה, התפייסות והכרת תודה

נפש המיתוס במעגל החיים 344 שהאדם מבקש ( אמיר 2011 ) . תיאור ההומור כמאחד ניגודים ויכולת גואלת לחיות עם מצבי אי-הלימה ללא פתרון, הוא למעשה תיאור של איכויות העצמי . לכן היכולת לפתח הומור דווקא בחצי השני של החיים שייך לפיתוח איכות העצמי בגיל זה . ברוח דבריה של חוקרת הספרות תאודורה קרוק על גיבור הטרגדיה, אומַר כאן שההתמודדות עם מכשולי החיים בחצי השני של החיים אמורה להוליך להתפייסות ( קרוק, 1986 ) . המודעות העצמית וההתפייסות עם הגורל, שמאפיינים את הגיבור הטרגי, הם מה שאנחנו אמורים לשוב איתם ממסע החיים . שכן, חיי כל אדם נושאים בחובם יסודות טרגיים, ולכן דבריה של קרוק נכונים למסע החיים באשר הוא . ההתפייסות היא גיבורת קבלת המגבלות האנושיות של הגיבור במסע חייו . ההתפייסות היא קבלה בחמלה את פגמינו ונכויותינו, ומעבר ממידת הדין למידת החסד . כך נביא חמלה לעצמנו ולזולת דרך קבלת הקיום האנושי הפגום . סוניה, בסוף המחזה הדוד וניה של צ'כוב אומרת : "תגיע השעה שלנו, אנחנו נמות בהכנעה ובלי תלונה, ושם, בעולם ההוא, נגיד שסבלנו ובכינו ושהיה לנו קשה, ואלוהים יעטוף אותנו בשפע רחמים" . כשאלתרמן כותב : "כי איך יכּו...  אל הספר