ארכיטיפ המוות והתחייה — מיתוסים וטקסי מעבר

נפש המיתוס במעגל החיים 342 מחדש מתואר במיתוסים רבים, למשל, המיתוס על ציפור החול שנשרף כל חמישים שנה וקם מאפרו . ארכיטיפ המוות והתחייה מעצב את טקסי המעבר והחניכה . אולם כפי שלמתבגרים חסרים כיום טקסי חניכה, כך גם למבוגרים בימינו חסרים טקסי חניכה לקראת החצי השני של החיים ואף למוות . בעולם העתיק ידוע על טקסים שרווחו במזרח התיכון והכינו לקבלת המוות, ובעיקר טקסי המיסטריות ( המסתורין ) של אלאוזיס ביוון, שבהם אנשים בוגרים עברו חוויה מיסטית של התגלות ומתוכה חוו את נצח הנשמה, וכאשר שבו מהטקסים לא פחדו עוד מהמוות ( נצר 6102ב ) . אולם היו מיתוסים שנוכל ללמוד מהם על על המעבר אל החצי השני של החיים בעולם העתיק . מיתוסים אלה — במצרים על אוזיריס ואיזיס וביוון על פרספונה ודמטר — מלמדים על הכורח לעבור מהממד של חיי הטבע להיבט הרוחני של החיים, כשההיחטפות אל המוות משמשת כתהליך מעברי טרנספורמטיבי . שני המיתוסים האלה מתארים מעבר דרך סבל המוות והתחייה . המיתוס הגברי הוא המיתוס המצרי על אוזיריס, שכאל טבע של התבואה והנילוס הוא מתאים לחצי הראשון של החיים . הטרנספורמציה שלו היא תהליך של סבל : גופו בותר ואימו-אשתו ...  אל הספר