השיבה הנצחית

נפש המיתוס במעגל החיים 324 הם המקום שבו היינו מה שאנחנו באמת, לפני שנאלצנו לוותר על היבטים אותנטיים של עצמנו למען החִברוּת וההסתגלות . יש לשוב אל העבר הראשוני בטרם גורשנו מגן העדן של הילדות ; לשוב אל המקור הראשוני של הנשמה . החיפוש אחר העצמי האמיתי מוליך אותנו לשיבה אל עברנו, אל ילדותנו, אל המקום שהיה פתוח בטרם גורשנו ממנו למקום מחונך, מאולף והישגי, שסגר את נקבוביות הנשמה . המאוויים לשוב אל הילדות נועדו לפתוח מחדש את הנשמה . כאן פועל בנו ארכיטיפ השיבה הנצחית שמירצ'ה אליאדה, חוקר הדתות, מדבר עליו ( אליאדה [ 1971 ] 2000 ) . שיבה זו אינה "הַבט אחורה בזעם", כשם מחזהו של ג'ון אוסבורן, אלא סגירת מעגל ; חזרה-שיבה אל מה שנזנח כשהיה צורך לזנוח אותו, או לפעמים נזנח לשווא, כמו שנתן אלתרמן כותב ב"כוכבים בחוץ" : עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ, וְאִילָן בְּשָׁמָיו וְעָנָן בִּגְשָׁמָיו מְצַפִּים עוֹד לְךָעוֹבֵר אֹרַח . ( אלתרמן 1959 : 5 ) ועוד כותב אלתרמן : וְהַיָּמִים נִזְכֹּר, הַמְסֻלָּעִים בַּתְּכֵלֶת, אֶת כּוֹחַגָּבְהֵיהֶם, אֶת נֶצַח יַלְדו...  אל הספר