מיתוסים ומציאות — על גילוי עריות, חטא וגאולה 251 תיקון אישי של החוטא . ליהדות אין עניין בנפשה של האישה החוטאת וברגשותיה והתיקון אינו ברמה האישית אלא ברמה הקולקטיבית של המשיח, גואל העם . הנרטיב התיאולוגי שמתייחס לארכיטיפ גילוי העריות כחטא וגאולה נוצר על ידי התרבות הפטריארכלית הגברית . אני סבורה שמשום כך אינו כולל יחס אל האישה . כמו כן אינו כולל יחס לנפגעי האינצסט האמיתיים, רובם נשים וילדות שהחברה התעלמה בכל הדורות מעולמן ומזכויותיהן . בכל הדורות היה מסך של הכחשה והשתקה של מעשי האינצסט בקטינים . כנראה מפני שעיקר הסובלות ממנו היו נשים, ונשים בכל הדורות היו חפץ לשימוש לצורכי הגבר ללא התייחסות לעולמן הרגשי . אונס / אינצסט הנשים ( כל אינצסט הוא אונס ) השכיח כל כך במציאות ובמיתוסים, והאופן הסתמי והאגבי שבו הוא מתואר בתוכם, אטמו את לב האנושות מלהזדעק . בולטת העובדה שבסיפורי האונס הרבים במיתולוגיה היוונית אין עמדה מוסרית של המספר כלפי האירוע, והאונס מתואר כאירוע שכיח ולא כעוול שיש להעניש עליו ( נצר 2019 : 69 ) . חוקרת המקרא רחל רייך מציינת את שתיקתה של דינה הנאנסת, את שתיקתם של יעקב נוכח האונס ...
אל הספר