מבט מחודש על המיתוס האדיפלי ופשרו — פרויד ויונג 195 של סופוקלס שאינה מוכרת בגרסאות קודמות של כותבי המיתוס . מעניין שסופוקלס עצמו היה כבן תשעים, לקראת מותו בקולונוס, כשכתב את המחזה העוסק בתהליכי הכנה למוות . אפשר להניח שכתב מתוך תובנותיו ותהליכי נפשו שלו לקראת מותו, תהליכי התפייסות עצמית והתמרת מידת 16 הדין למידת החסד . עלילת המחזה : אדיפוס מגיע יום אחד לחורשת האריניות, אלות הנקמה והקללה שהפכו לאומינדות, האלות "נוטות החסד", והן מאפשרות לו לשהות בחורשתן שבפרוורי אתונה . תושבי המקום, שזהותו נודעה להם, דורשים ממנו לעזוב כדי שלא יחלל את המקום בטומאתו . בסופו של דבר, עקב התערבותו של תזאוס, עתה מלך אתונה, נשאר אדיפוס במקום . הוא משקם את עצמו ומחדֵש גדולתו כקדם . בשלב הזה הוא הופך מאומלל וטמא לאיש בעל שיעור קומה, זקן חכם, אמיץ, נחוש, סמכותי ותקיף . הוא עובר מהפך של התפייסות עם עצמו מתוך תובנות למעשיו . בהשפעת האלים הוא משתחרר מהיות מקולל ומביא קללה, ומעתה נוכחותו מביאה חסד והאורקל קובע שהעיר בה תיקבר גופתו תהיה מבורכת ותזכה בניצחון . רגע לפני מותו אף כמו נפקחות עיניו, והוא מוביל אחריו את תזאוס...
אל הספר