נפש המיתוס במעגל החיים 174 יכול להיות אלים כלפי הבן, אבל הבן אינו מוחה . אברהם לא מוחה כנגד האל, ויצחק לא מוחה כנגד אביו . לבן אין כל אפשרות למרד באב ולבחירה חופשית של גורלו . הצייתנות הנוראה הנתבעת בעקדה והמתפרשת כשיא האמונה מעידה על כך . במדרשים מתואר יצחק כאדם פסיבי שעמדתו עוצבה במידה רבה על ידי הטראומה של העקדה, ומיוחסת לו הנכונות להיעקד ולמלא רצון אביו . את הפסיביות הפוסט-טראומטית שלו ניתן להסביר לא רק בהתבסס על הטראומה של העקדה, אלא גם על עצם העובדה שנתבע ממנו לוותר על חייו ועל זכותו למרוד, למחות ולרצות לחיות . אפשר לזהות בסיפורים אלה שרידים של מיתוסים קדומים שחלחלו אל תוך המקרא תוך עיצובם והתאמתם ליחסי אב-בן המקראיים . מתבקש גם להשוות את האל-אב המקראי שיוצא כנגד בנו, כמו גם את סיפור העקדה, לתסביך האב האופייני לאבות בתרבות היוונית הקדומה . המיתולוגיה היוונית גדושה באלימות של האב שמנסה להשמיד את הבן מתוך חשש מפני כוחו של הבן : בדורות הראשונים של הבריאה מנסים אורנוס וכרונוס להשמיד את בניהם ברגע הולדתם . סיפורו של אדיפוס שניצל מאלימות אביו לאיוס, מקביל לסיפורם של תזאוס ויאזון כנערים...
אל הספר