חלומות במקרא

הנבחרוּת בחלומות במקרא 155 אלמנט דרמטי לסיפור . החלום הוא גם דרכו של המחבר, ובמקרה שלנו המחבר המקראי, ליצור מגע עם המסתורין ועם תחושת התעלומה . כך נוצר מתח לקראת פתרון החידה שהיא עלילת הסיפור . תחושות אלו מבוטאות היטב בדברי נבוכדנצאר שמקיץ מחלומו ואומר : "וַתִּפָּעֶם רוחי לדעת את החלום" ( דניאל ב : ג ) . יש כאן התפעמות רגשית ודחף לידיעה כאחת . מנקודת מבט פסיכולוגית, החלום הוא דרך להראות לקורא את פנימיות הנפש הפועלת, את קיומו של תהליך נפשי נסתר ולא-מודע שמניע את האירועים ואת הדמות, תהליך שיוצר את עלילת נפש החולם ואת עלילת הסיפור כאחת . גם אם איננו מבינים את פשר החלום, ובדרך כלל אנחנו לא מבינים, יש תחושה של איזו שכבה תת-קרקעית שמוסיפה לו עומק לסיפור . החלום הוא השפה של הלא-מודע ; אנחנו רואים את החלום לא כמנבא את העתיד שנקבע מראש, אלא כמשקף אמת פנימית עכשווית של החולם — את הפחדים והמשאלות שנובעים מהעבר ( בגישה הפרוידיאנית ) ואת ההכוונה של התפתחות הנפש לקראת מגמות אפשריות בתוכה ( בגישה היונגיאנית ) . אפשר לומר שמנקודת מבט מקראית החלומות הם סימני דרך שאלוהים שולח כדי להנחות את האדם בדרכו . ...  אל הספר