אשמה

מיתוס הנבחרוּת וצילהּ 149 נוסף לכך, ברמה הארכיטיפית, הנפש היהודית, ובהמשך גם הנפש הנוצרית, בחרה, או נבחרה, לחיי רוח, וכך דחתה ובגדה ביסוד היצרי-גופני-פגאני של עשיו בנפשה היא . התמסרות להיבט חד-צדדי זה של הנפש גורמת לאשמה בשל דחיית ההיבט הנגדי ואי הגשמתו, כיוון ששלמות העצמי תובעת הגשמה של כל היבטיו . אשמתו של יעקב כלפי עשיו מבוארת כאן כאשמה קולקטיבית, לא-מודעת, של התרבות היהודית-נוצרית שנבחרה לחיי 12 רוח, ולכן היא אשמה כלפי הגופניות הדחויה . פרויד אמר שהאדם המערבי אשם תמיד, משום שעמדת הגינוי של הסופראגו שלו כלפי היצרים גורמת לו גינוי עצמי ואשמה על תחושותיו היצריות ( פרויד [ 1940 ] 1968 : 230 ) . זו התפיסה היהודית-נוצרית של החטא הקדמון של אדם הראשון שהמרה את פי האל, שכל אדם בהמשך ההיסטוריה האנושית ממשיך לשאתו . אדינגר גורס שהאשמה היהודית-נוצרית היא דו-כיוונית : גם אשמה נוסח פרויד על היצרים והנאות הגוף שנחשבים לחטאים, וגם אשמה הפוכה — על ההתנתקות היתרה מהיצרים . במילים אחרות, פרויד מדבר על אשמה שנובעת מהסופראגו, ואדינגר מוסיף את האשמה שנובעת מהעצמי . כשיעקב אומר לעשיו : "כי על-כן ראיתי פנ...  אל הספר