מיתוס הנבחרוּת וצילהּ 143 וגורלו שלו, כשהוא נע בין תחושות של בחירה לגורלו וייעודו לבין תחושה של קורבנוּת, פגיעה ודחייה . בעולם המיתולוגי הקרבת הקורבן באה לבטא את היראה והכרת התודה של האדם מול האל ואת קרבתו לאל . זו קרבת המילים קורבן וקרבה . במונחים פסיכולוגיים, מדובר בביטוי צניעותו והתמסרותו של האגו המבקש את קרבת הכוחות של הלא-מודע או העצמי . עם זאת, יראת כבוד והתמסרות אין משמען ביטול האני אלא הכרת קטנותו . הקרבת הקורבן באה כאקט סמלי קומפנסטורי ( מפצה ) ותחליפי לנטייה של האדם לחטא הגאווה ( ההיבריס ) , או לנטייה של התודעה להציב את עצמה במרכז הקוסמוס של הנפש . ההקרבה היא ויתור על רכוש או על פנטזיה של שלמות הגוף והנפש . הנכונות של האני להכיר במוגבלותו הגופנית-נפשית מסייעת כנגד הנטייה לגאוות היבריס . נכונות זו היא שמעניקה תחושת חופש ומשחררת את האדם מן הצורך להקריב את קיומו בצורה קונקרטית ( למות או להמית את בנו באופן ממשי ) . חשוב גם להבדיל בין תחושת הקורבניוּת שבה האדם חש חסר אונים ומנוצל על ידי כוחות גדולים ממנו, לבין הקרבת קורבן כאקט מודע ואקטיבי מתוך בחירה של האני . כאן מתאים סיפורו של ...
אל הספר