מרק אלן וקנין 60 התודעה במאה ה- 19 . יש שהיו מתומכיו-מעריציו ויש שהיו שולליו, אבל אי- 2 אפשר היה בלעדיו . הגל כתב ספר רב-חשיבות, הפנומנולוגיה של הרוח ( 1810 ) . פנומנולוגיה בתרגום מילולי מיוונית היא תורת ההופעה בתוך האור ; כלומר, אפשר להבחין בבירור בתופעות המופיעות באור . להלן אטען דווקא כי הכיוון 4 הינו מעבר בין הפנומנולוגיה של 3 ועד לוינס,הכללי של הפילוסופיה, מדקארט האור לפנומנולוגיה של הצל . כאשר לדידי, כל דבר ההולך בדרך האור בלבד הולך וכלה ; לפיכך הצל גם מצל וגם מציל את עולם התופעות, הנראות לאורו של האור הקדום שהתיר את הופעתן . אצל הגל, בספרו הפנומנולוגיה של הרוח , התודעה הולכת משלב האפס לשלב של הידיעה הכללית ביותר שאפשר ; האדם דומה לעובָּר, אלא שלא כמו ב אגדתא דבראשית רבה , אין הילד לומד תורה כבר בבטן אמו ואין מלאך הקרב לסטור לו על פיו ולהשכיח עליו את תלמודו . הילד ההגליאני, כשהוא יוצא לאוויר העולם, תודעתו היא לוח חלק לגמרי . הוא לא יודע דבר . ראוי להעיר, שהתפיסה ההגליאנית שונה בזאת מהתפיסה הקרטזיאנית, של דקארט . דקארט נוקט את המושג 'טאבולה ראסה' בהקשר לאדם שכבר למד וצריך לשכוח את...
אל הספר