מיכל היישריק ורקפת ארליך רון 230 הם לא מפסיקים לקרוא לי 'זיוה', 'רוזיבה' [ הֶלחם של 'רוזיליו' ו'זיבה' ] . . . זה הפך אותי לכאילו מופקרת . בדבריה של נאווה ניכר כי הביקורת שנמתחה עליה הייתה בוטה במיוחד וחרגה מגבולות השיח הענייני . ניתוח דבריה של נאווה מנקודת מבט של סקסיזם עוין חושף כיצד התקפות אישיות ומגדריות משמשות כלי פוליטי לדה-לגיטימציה של מנהיגות של נשים, במקום להתמודד עם טיעוניה הפוליטיים . התקיפה נגדה התמקדה בפרקטיקות אלימות כמו הטלת דה-לגיטימציה דרך מיניות ( השמצות על מחלת מין וכינויים כמו 'זיוה' ) , חשיפת פרטיה האישיים ועשיית המרחב הציבורי מרחב מאיים . תוקפנות זו נועדה להשפיל, להשתיק ולנטרל את השפעתה הציבורית, מתוך תפיסה שהיא חרגה מהתפקיד המגדרי המצופה ממנה . עם זאת, נאווה, כמו איילת השחר, מצביעה על הכוחות הפנימיים המסייעים לה להתמודד עם ביקורת נוקבת שנמתחת עליה, בייחוד על רקע היותה אישה מנהיגה : 'אצלי זה באמת התחיל מתוך חובה פנימית לעשות, מתוך איזשהו אינסטינקט, אפילו רפלקס' . נאווה מצהירה שהיא לא נכנעה ללחץ והתמודדה עם האיומים מתוך 'חובה פנימית', ובכך הדגימה פעלנות — היכולת לפע...
אל הספר