189 הייתי הר ופא ה יהודי של מלאך המו ות שומר אחד לא נראה בשטח . העפתי מבט חטוף במגדלי השמירה . לראשונה זה חודשים הם היו ריקים . רצתי להעיר את עמיתַי . התלבשנו במהירות והתכוננו למסע הגדול . אנשי האס-אס נמלטו . לא נישאר כאן ולו דקה אחת נוספת, במקום שבו במשך שמונה חודשים ארב לנו המוות בכל דקה משעות היום . לא יכולנו להמתין לבוא הרוסים, כי לא רצינו להסתכן בנפילה לידי השומרים המאספים של אנשי האס-אס . היה ברור שהם לא יהססו להוציא אותנו להורג . למרבה המזל היו לנו בגדים מצוינים — סוודרים, מעילים, נעליים — שחשיבותם היתה רבה, כי הטמפרטורה היתה לפחות עשר מעלות מתחת לאפס . כל אחד מאיתנו לקח איתו שתי קופסאות שימורים של חצי קילו, ומילא את הכיסים בתרופות ובסיגריות . עזבנו בהתרגשות עצומה של שחרור . הכיוון : מחנה בירקנאו, מרחק שני קילומטרים מהמשרפות . להבות אדירות זהרו לאורך האופק שם . מחנה הריכוז הוא שבער כנראה . חצינו את אולם הכבשנים, ועברנו ליד החדר שחפצי הזהב נשמרו בו . תיבות מלאות אוצרות שלא נודעו כמותם, אבל אפילו לא העלינו על דעתנו להתעכב שם ולקחת משהו . מה ערך יש לכסף כשהחיים מוטלים על כף המאזניי...
אל הספר